ר"ן על שבת ל״ו

1 מתני' הנוטל צפרניו וכו'. וכן שערו שתולש שער ראשו בידו:

2 וכן הגודלת. שערה:

3 וכן הכוחלת. עיניה:

4 וכן הפוקסת. מתקנת שערה במסרק:

5 ר' אליעזר מחייב חטאת וחכמים אוסרין משום שבות. וטעמא דר' אליעזר מפרש בגמ' כולהו משום מאי מיחייב:

6 התולש מעציץ נקוב חייב. דהוי כמחובר שיונק מן הקרקע על ידי הנקב ואפילו הנקב בדפנו שמריח לחלוחית הקרקע ע"י הנקב:

7 ושאינו נקוב פטור. שאינו יונק מן הקרקע:

8 ר' שמעון פוטר בזה ובזה. דנקוב לרבי שמעון כשאינו נקוב משוי ליה:

9 גמ' מחלוקת ביד וכו' ואמר ר"א מחלוקת לעצמו. דיכול לאמן ידו לעצמו ולתקנו בלא כלי:

10 אבל לחבירו. אינו יכול לאמן ידיו ליטלן יפה בלא כלי והיינו דקתני צפרניו דלעצמו דוקא הוא דמחייב ר' אליעזר אבל לא לחבירו וכתב ר"ח ז"ל דמדמפרשי רבנן טעמא דר"א ש"מ הלכתא כותיה ויש מי שחולק ואמר הלכתא כחכמים דאמרי משום שבות ומאן דאמר כרבי אליעזר טפי עדיף דאיסורא דאורייתא הוא ולחומרא עבדינן עכ"ל ז"ל:

11 תנא הנוטל מלא פי הזוג. מלא ראש זוג של מספרים:

12 חייב בשבת. לרבנן בכלי ולרבי אליעזר אף ביד זהו שעורן:

13 שתים. שתי שערות:

14 תניא נמי הכי. כרב יהודה דאמר ב':

15 ר' אליעזר אומר אחת. באחת הוא חייב:

16 במלקט לבנות מתוך שחורות שאפילו אחת חייב. שבאחת הוא מקפיד שלא יהא נראה כזקן:

17 שמלת אשה. ודרך הנשים להקפיד על כך:

18 ציצין. רצועות דקות הפורשות מעור האצבע סביב הצפרנים:

19 שפרשו. קרובים לינתק:

20 ביד פטור אבל אסור. גזרה אטו כלי:

21 כלפי מעלה. לצד הצפורן התחילו לפרוש דקא מצערן ליה טפי:

22 אמימר שרי זילחא במחוזא:

23 דקא מצטער מהבלא. שהיה האבק עולה ומרבה הבל:

24 אשה חכמה. אשת תלמיד חכם או בת תלמיד חכם ששמעה מאביה:

25 מרבצת ביתה. רוחצת קיתוניות בזוית זו וכוסות בזוית זו וקערות בזוית זו:

26 והאידנא דסבירא לן כר' שמעון אפילו לכתחלה שרי. פירוש בין לרבץ בין לכבד וכיבוד הבית אפי' במכבדות של תמרה שרי וכן כתב הריא"ף ז"ל בפ' כל הכלים סי' תסז והא דאמרינן בפ' שני דיו"ט דף כב: שלשה דברים ר"ג מיקל וכו' ומכבדין בין המטות ולא הודו לו חכמים כתב הרב אלפסי ז"ל בתשובה מאן חכמים ר' יהודה היא ולא קי"ל כותיה אבל בתוספות אסרו והביאו ראיה מדאמרי' לקמן בפרק מפנין דף קכז. לא יגמור את האוצר ומפרשינן טעמא דלמא אתו לאשוויי גומות אבל אתחולי מתחילין כר"ש הוא דלית ליה מוקצה אלמא אפי' לר"ש כיבוד הבית אסור משום אשוויי גומות דפסיק רישיה ולא ימות הוי ולאו ראיה היא דהתם לאו משום איסור הכיבוד הוא דאסרי אלא דלמא משוי גומות כבונה שדרך גומרי האוצר בכך מפני שנעשה כולו גומות גומות ומפני שהאורחין נכנסין שם הוא משוה אותן והראב"ד ז"ל כתב שמה שהתיר הרב אלפסי ז"ל לכבד הבית בשבת כר"ש לא כל הענינים שוים ואינו מותר אלא בבית שנתכבד מע"ש ולא נפל בו בשבת לא קליפי אגוזים וקליפי רמונים ולא כל דבר שאסור לטלטלו אלא שהוא רוצה לכבדו משום פירורין או משום שער של פולין ושל עדשים או של עצמות שהם ראוין למאכל בהמה אבל אם לא נתכבד מערב שבת אפילו אין שם לא קליפי אגוזים ולא קליפי רמונים ולא אפילו צרור כיון דלא אפשר לבית בלא גומות לא סגיא דלא משוי גומות ומודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות וכשנתכבד מערב שבת אפשר דלא משוי גומות או מפני שאין שם עפר כדי להשוותה או מפני שלא יגיע מעט עפר שבו לגומא עכ"ל ז"ל וראיתי בשם הרשב"א ז"ל דאפילו היכא שיש בו דברים האסורין בטלטול שרי לכבד מידי דהוה אגרף של רעי:

27 סליקו להו המצניע הזורק

28 מרה"י וכו' רבי עקיבא מחייב. דסבירא ליה לרבי עקיבא דקלוטה כמו שהונחה הלכך הויא ליה כאילו הונחה ברה"ר ומיהו לא מחייב רבי עקיבא אלא אחת דהיינו משום הוצאה אבל משום הכנסה לא דהכנסה תולדה היא ושמעינן ליה לר"ע במסכת כריתות דף טז. דלא מחייב אתולדה במקום אב הזורק מן הים ליבשה. דהוי מכרמלית לרשות הרבים:

29 מן הים לספינה. דהוי מכרמלית לרה"י:

30 ספינות קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו. כלומר ע"י עירוב כדאיתא בגמרא וקמ"ל דלא תימא דלא תקנו עירוב אלא בדבר הקבוע תדיר כגון בתים וחצרות אבל ספינות לא קמ"ל דאפילו בספינות:

31 אע"פ שמוקפות. סמוכות זו לזו כמו אין מקיפין חביות ביצה דף לב::

32 אין מטלטלין מזו לזו. דמפסיק כרמלית כדמפרשי מהדדי ובטל העירוב:

33 גמ' איתמר ספינה. המפרש מספינה לים:

34 מוציא זיז כל שהוא. מדופן הספינה על המים להיכרא בעלמא ומפרשינן טעמא בגמרא משום דס"ל דכרמלית מקרקע הים משחינן הלכך המים שהוא דולה ממקום פטור הוא דולה אותן דודאי בכל מקום שהספינה מהלכת יש בו עומק י' ומקום פטור הוא שאין כרמלית עולה למעלה מי' הלכך מדינא בלא זיז נמי שרי אלא תקנתא דרבנן הוא משום היכרא:

35 ורב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי עושה מקום ד' וממלא. מפרשינן בגמ' דסבירא להו דכרמלית משפת מיא משחינן ואם ימלא מן הים לספינה הוה ליה מכרמלית לרה"י וקי"ל כותייהו דכרמלית דמקום ד' בעינן וא"ת האי מקום ד' או כרה"י דמי או ככרמלית דמי ובין כך ובין כך מה הועילו בתקנתן דמ"מ כשמטלטל מן הים לספינה דרך עליו הא קא מטלטל מכרמלית לרה"י תירץ רבינו האי גאון ז"ל בשם מר יהודאי גאון ז"ל ששמע מן הזקנים דהאי מקום ארבעה היינו שחוקקים אותו סביב החקק כעין מחיצה כמין סל שנפחתו שוליו או תיבה פתוחה וממלאין מן הים לספינה דרך אותו נקב דאמרינן גוד אחית בהני מחיצות אע"ג דלא הויא י' וא"ת בין לרב הונא בין לרב חסדא בין לרבה בר רב הונא תקשי להו הא דתנן בכיצד משתתפין דף פז: גזוזטרא שהיא למעלה מן הים אין ממלאין הימנה בשבת אלא אם כן עשו לה מחיצה י' טפחים איכא למימר דשניא גזוזטרא שהוא בנין קבוע ויכול אדם לתקן בה כרצונו מה שאין כן בספינה ולפיכך הקלו בה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה:

36 והלכתא כחו בכרמלית לא גזרו. פי' שאם רצה לשפוך מים שנשתמש בהן שופכן במקום מדרון של ספינה והן נופלים לים דאף על גב דמכחו הן נשפכין בים שהוא כרמלית כחו בכרמלית לא גזרו ואע"ג דבפרק כיצד משתתפין פז: אמרינן גבי גזוזטרא שהיא למעלה מן הים לא שנו אלא למלאות אבל לשפוך אסור התם היינו טעמא משום דמיחלף אטו כחו ברה"ר מה שאין כן גבי ספינה דלא אתי לחלופי שאין מכל צדדים אלא כרמלית והיא עומדת בים לעולם:

37 וכן מחצלאות הפרוסות. ועשו מחיצות הרבה ושבתו בהן זה בזו וזה בזו:

38 לא שנו. דשמה מחיצה אלא לזרוק אבל לטלטל לתוכה אסור מדרבנן:

39 לזרוק. לחייב את הזורק מתוכו לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכו:

40 אבל לטלטל. להיות מותר לטלטל בתוכה אסור מדבריהם:

41 אמזיד איתמר. ומשום קנסא ודקתני מתני' חזרו להיתרן הראשון אשוגגין ואנוסין ומוטעין קאי וכי קתני מזידין אשמה מחיצה קאי ולזרוק כרב נחמן כך פרש"י ז"ל ולא נהירא דאי הכי לא הוה ליה למתני מזידין בהדי אינך ולמכלל בכולהו חזרו להיתרן הראשון אלא עיקר של דברים כדברי ר"ת ז"ל שפי' דהא דאמרינן כי איתמר דרב נחמן אמזיד איתמר לאו אמזיד דברייתא קאמרינן אלא אמזיד דעלמא דהיינו אמחיצה הנעשית בשבת לכתחלה ומעיקרא קס"ד דליכא לאיפלוגי בין שנעשית בתחלה בשבת או שהיתה שם מתחלה ואח"כ חזרה לענינה הראשון ומשנינן דאמזיד דעלמא איתמר ולאו כי הדדי נינהו: